לוח גבס שהוזז ממקומו מאפשר לי הצצה נדירה אל קצה התערוכה עוד לפני שהגעתי לתחילתה. בפינת המרחב הגדול והריק עומדים ארבעה גושי אבן עצומים מאבן לבנה מסותתת. קירות לבנים, פיגומי ברזל מפוזרים על הרצפה, פועל אחד שכורע על ברכיו וקודח עמוק לתוך רצפת המוזאון. כך נראית כל תערוכה בשלבה העוברי?
לא ממש, עונה לשאלתי דודי מבורך, אוצר הארכיאולוגיה של התקופה הרומית במוזאון ישראל והמנצח העיקרי על עבודות ההכנה. הוא מחזיר את לוח הגבס למקומו ומורה לפועלים לוודא שהמתחם יישאר סגור. מבקרי המוזאון אינם אמורים לקבל פרומו עוד לפני פתיחת התערוכה, ואני זכיתי לפריבילגיה הזו לפנים משורת הדין. לא מדובר כאן בתערוכה מן המניין, אלא בתצוגה ששוקדים על הכנתה במשך שלוש שנים. שותף מרכזי בתערוכה היה פרופ’ אהוד נצר ז”ל, ארכיאולוג בעל חזון שמסר את נפשו, פשוטו כמשמעו, למען הגשמת החלום שחזה כבר אז בעיני רוחו: תערוכה שתציג לעין כל את המלך הורדוס כפי שהוא למד להכירו. מדובר בתערוכה גרנדיוזית מכל ההיבטים: ההשקעה הכספית, המשאבים, ממדי המוצגים וההכנות המרובות הכרוכות בהצבתה. תערוכה בקנה מידה אחר, בהתאם למלך שאת מורשתו החומרית היא מתעדת. שהרי הורדוס – דומה אולי לאהוד נצר – לא חשב בקטן.
חפירה בתוך ההרהחיפוש אחר הקבר
תכנון התערוכה ‘הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה‘ החל מיד לאחר גילוי קברו של הורדוס המלך על ידי אהוד נצר במהלך החפירות הבלתי נלאות שערך במשך כשלושים שנה בהרודיון. כמי שחפר באתרים הרודיאנים אחרים – מצדה, קיסריה, בניאס, ירושלים ויריחו וסביבותיה – היה נצר כנראה הארכיאולוג בעל הרקע האדריכלי המתאים ביותר לפענח את החידה שהותיר אחריו המלך בהר שנשא את שמו: היכן ביקש הורדוס לשכב למנוחת עולמים? נצר עבר שוב על כל האזור הבנוי של הרודיון עילית, על מגדליו, מרתפיו וחדרי המרחץ שבו, ואז פנה לראשונה לחפור את הרודיון תחתית. אולי יימצא הקבר בגנים המבושמים שנטע הורדוס למרגלות ההר המלאכותי למחצה, חשב, או בסוף שדרה ארוכה של עמודי אבן המובילה לאגם מלאכותי שאתגר יום יום את הסביבה המדברית הצחיחה? הוא מצא שם את בית המרחץ הפרטי המפואר של הורדוס ודרך סלולה שהכין לצורך הלווייתו. הממצאים בתחתית ההר ולא בראשו הגבירו את הציפייה שגם הקבר יתגלה למרגלות ההרודיון, אולם התקווה נכזבה.
מבט אל הרודיוןב-2006, בצעד שנשען יותר על אינטואיציה מאשר על מסקנה מדעית, העביר נצר את החפירות חזרה למעלה, למורדות הצפון מזרחיים של ההרודיון, ובאפריל 2007 נשאו חיפושיו פרי. תגלית חייו – חלקים פזורים של סרקופג המלך – נחשפה לראשונה מזה אלפיים שנה לאור השמש. הוא המשיך לחפור באזור מורד המדרגות המלכותי שנתגלה, ומצא גם את שרידיו של הקבר. בעת שנבנה ניצב המאוזוליאום יחידי באזור זה של ההר, ונצפה אף מירושלים, שכן הורדוס כיסה את כל המורד כדי להבליט את יד הזיכרון שבנה לעצמו.
אנדריי ואינר, מוזאון ישראלהסרקופג של הורדוס
בחורף 2010 כבר החל נצר לשרטט בפועל את התערוכה שבה יוצגו ממצאיו הכבירים. את האבנים העצומות יעבירו באופן זמני מאתר ההרודיון למקום שבו יזכו רבבות לראותן במלוא הדרן – בקבר הורדוס המשוחזר במוזאון ישראל. בזמן שבו עמלו במוזאון על פתיחת אולמות התצוגה המחודשים היו מעבדות השימור של המוזאון שקועות מכף רגל ועד ראש בתגליות מההרודיון. מיליונים הושקעו בשימור הממצאים ובשחזורם. פעולות שימור אחדות – בעיקר של תמשיחים שצבעיהם דוהים מיד עם חשיפתם לאור – נעשו כבר באתר עצמו. עבודה של עשור הושלמה תוך שלוש שנים. לצד דודי מבורך וסילביה רוזנברג, אוצרי התערוכה מאגף הארכיאולוגיה, שקד נצר על הכנת התערוכה ועל כתיבת הקטלוג. באוקטובר 2010, בסוף יום עבודה בשטח שאליו חזרו כדי לבחור את האבנים שיוצגו במוזאון ולציין את מיקומן המדויק, עמד הצוות ליד גדר החפירה. אהוד נצר ישב לנוח לרגע, ואז מעד ונפל לתוך אתר החפירה. הוא נפצע קשה ונפטר כעבור ימים אחדים.
זוכרים את נצר
אנדריי ואינר, מוזאון ישראלאהוד נצר יושב באתר החפירה בהרודיון ומשרטט את הצעתו לשחזור קברו של הורדוס בתערוכה. התמונה צולמה שעות ספורות לפני הנפילה שהביאה למותו
כמעט באותה מידה שהתערוכה מנציחה את זכרו של הורדוס, המלך האחרון שמשל ביהודה באופן כמעט עצמאי, היא מנציחה גם את זכרו, את פועלו ואת חזונו של אהוד נצר. באופן שאינו טיפוסי לתערוכה מוזאלית, המבקר לא ייתקל בכניסתו לתערוכה בממצאים או במלל, אלא בפרוזדור שמתפתל בין קירות המכוסים בצילום נוף פנורמי של מדבר יהודה. מוקף בנופי בראשית שעל רקעם הקים הורדוס את המרשימים שבמפעליו – במצדה, בהרודיון וביריחו – יצעד המבקר לתוך החדר הראשון של התערוכה, התחנה הראשונה במסעו האחרון של המלך הורדוס. הודעה מטלטלת תוקרן על רצפת החדר הקטן: “4 לפני הספירה. המלך מת”.
אך כעת, בשעה שאני נכנסת לחדר זה, רק אנמרי ברטפלד, המומחית לשחזור ציורי קיר במוזאון, מפנה אליי את מבטה. היא שקועה בניסיון להתאים את צבע התמשיח שבו היא צובעת את הקיר לצבע החום אדמדם של הפרסקו המקורי שהיה בחדר המלכות ביריחו ומשוחזר כאן. צינבר יקר ערך מהמכרה של אוגוסטוס קיסר בספרד נתן לקירות של הורדוס את גונם המיוחד, גוון שנראה רק בבתי העשירים הגדולים ביותר של האימפריה הרומית. כבר ב-1981 הסירו ארכיאולוגים ישראלים את ציורי הקיר מארמונו של הורדוס ביריחו מחשש שייהרסו בשטח ללא שימור מתאים, וכעת הם מוחזרים למקומם בחדר המלכות המשוחזר, הזהה בממדיו ובעיצובו לחדר המקורי. חדר קטן להפליא עבור מלך שככל הידוע לנו אהב לעשות רושם גדול.
הורדוס הלך לעולמו בארמונו שביריחו. הלוויה המלכותית, שאותה תכנן עד לפרט האחרון, יצאה מעיר התמרים לכיוון הקבר שהכין מבעוד מועד בארמון האהוב עליו – ההרודיון – החבוי בספר המדבר במרחק לא רב מירושלים. ביציאה מהחדר מוצגים שני כתבי יד עתיקים מתוך כתביו של יוסף בן מתתיהו, מקור המידע העיקרי שבידינו על הורדוס ותקופתו. עד לתערוכה זו הכרנו את הורדוס בעיקר דרך עיניו של ההיסטוריון היהודי הגדול, ומטרתה של התערוכה היא לאפשר למורשתו הישירה – המבנים והחפצים שהותיר הורדוס אחריו – לדבר בעד עצמם.
בניגוד ליוסף בן מתתיהו, הסופר המשופשף שידע דבר או שניים על כתיבת עלילה, ניצב בפני אוצרי התערוכה אתגר לא רגיל: איך גורמים לתמשיחים, לפסיפס ולטיח מכויר לספר סיפור? איך מביאים אבנים לכדי דיבור? למשימה זו בדיוק נרתם צוות המוזאון. לכל חלל תצוגה בתערוכה יש שני נושאים עיקריים, האחד חומרי: צבע, אבן, טיח; והשני, ציר מרכזי בשלטונו של הורדוס. מחדר המלכות אני עוברת לחלל מוצגים רחב ממדים ומיד תופסים את מבטי ממצאים בודדים, עתיקים ומרשימים, הממוקמים בקפידה כל אחד בפני עצמו. הפסיפס והפרסקו מעידים על נטייתו של הורדוס לעטר את ארמונותיו ביצירות העשירות ביותר שניתן היה להשיג. בקצה החדר עומדת אמבטיית אבן מעוגלת ומסיבית שהובאה ממבצר קיפרוס שמעל נחל פרת ומשקלה טון.
הרצפה הצמודה לאמבט משובצת באריחי אבן שחורים ולבנים היוצרים דגם גאומטרי. טכניקה זו, המכונה אופוס סקטילה, הייתה פופולרית למדי ברומא בתחילת המאה הראשונה. דגם זה, שנלקח מארמון הורדוס בהרודיון, הוא מהמוקדמים שנמצאו ברחבי העולם, עדות לכך שהורדוס עקב בהצלחה אחרי האופנות החדשות שצצו ברומא הרחוקה. פסיפס גאומטרי תואם, מאותו אתר, עתיד לתפוס מקום על הקיר שמעל לדגם, ובצדו השני של החדר יועמד אוסף של כ-25 עציצי חרס שרופאו במעבדת המוזאון מחרסים שנמצאו ביריחו. לצערנו אין מידע באשר להעדפותיו הבוטניות של הורדוס, ולכן העציצים יישארו ריקים. בחלל זה יוקרן על הקיר סרט שיעסוק בבניית הארמון ביריחו.
קשרים בינלאומיים
בוני התערוכה מסתובבים בחללים המתהווים, מציינים את מיקומם של קירות גבס שצריך עדיין להקים, את החור בקיר שבו ירכיבו מסך הקרנה ופרטים רבים נוספים. “צריך להזיז את זה קצת לכיוון המרכז”, מעיר דודי. “עשיתי זאת בדיוק לפי המידות שאתה רשמת”, עונה ויקטור ומראה לו את סקיצות האדריכלות עם המספרים המדויקים. דודי מעיין אך לא נראה משוכנע. שמוליק פונה מעיסוקיו בפיגומים ודוחף אותו דחיפה ידידותית. “בא לך לדעת איך זה היה לעבוד אצל הורדוס?” הוא שואל אותי, “תנסי לעבוד קצת עם דודי“. בחדר שאנחנו נמצאים בו עתה הדגש הוא על מורשת הבנייה המסיבית של הורדוס, זו ששינתה את פני הערים בישראל ושרידי אבנים מסותתות ועמודים נשתמרו ממנה עד היום ברחבי הארץ.
בחדר ניצבת אבן עצומה מהר הבית בעלת מסגרת הרודיאנית טיפוסית. “איך היא הגיעה לכאן?” אני שואלת את דודי, והוא משיב בנימה חצי מבודחת, “בחצות הלילה“. יש כאן גם כותרת עמוד המגולפת בעיטורים מתעגלים שמשקלה ‘רק’ שלושה טון ואוסף קטן של עמודים. בחדר זה יוקרן סרט על הדגם של ירושלים ההרודיאנית המוצג בחצר מוזאון ישראל. הסרט צולם בתוך הדגם וממעוף הציפור, והוא מציג זוויות שאי אפשר לראותן בהליכה שגרתית מסביבו. אני צועדת בפרוזדור שלכל אורכו חלון גדול אשר דרכו יתגלו לעין המבקר שורות של אמפורות חרס. היוצרים, או אולי עבדיו של הורדוס, מספרו כל אמפורה ורשמו בלטינית או ביוונית את מקורה, את תכולתה ואת תאריך ייצורה. יינות, תפוחים וגארום – סוג של רוטב דגים מתובל – מאפשרים לנו הצצה למותרות הקולינריות שעלו על שולחנו של הורדוס, אך גם לפריסתה של רשת המסחר שהביאה למלך את המצרכים שבהם חשקה נפשו מקצות העולם.
-אגן שיש מפואר לרחצה שניתן להורדוס כמתנה, כנראה על ידי אוגוסטוס קיסר, או משנהו מרקוס אגריפה
על הקיר הנגדי של הפרוזדור מוקרנות תמונות מהעיר המעורבת קיסריה שבנה הורדוס לכבוד אוגוסטוס קיסר. ההיפודרום, התאטרון, ארמונו של הורדוס ונמל המים העמוקים של העיר, הראשון ביהודה, ששינה מהותית את כלכלת הממלכה – כולם מעידים על הצביון הרומי שבו עיצב הורדוס את ערי ממלכתו. במקום זה מככבת גם מצדה, הפנינה האדריכלית שבכתרו של המלך הבנאי, על ארמנותיה התלויים במורד ההר.
רשת הקשרים הבינלאומיים שטווה הורדוס לא הסתכמה בייבוא של מטעמים אקזוטיים. במרכז התערוכה מוצגים המעידים על הקשרים הדיפלומטיים הענפים שלו, שהיו חיוניים כל כך להצלחתו ולעוצמתו. בקצה אחד של החלל האובלי, המזכיר חדר קבלת פנים בארמון בסגנון קלסי, יש נישה קטנה המחכה להגעתן של שלוש יצירות אמנות קטנות אך יקרות ערך שיושאלו ממוזאונים חשובים בעולם: פסל של מרקוס אנטוניוס מבודפשט, אהובתו קליאופטרה ממוזאון המטרופוליטן בניו יורק, וכד קטן מאזור קומראן שנועד לשמן אפרסמון, מוצר נכסף בין אצילי האימפריה. שלושתם מסמלים את הוויכוח המפורסם שניטש בין הורדוס לקליאופטרה באשר לבעלות על פרדסי האפרסמון שבסביבות יריחו.
בצדו השני של החלל ניצב דיוקנו של אוקטביוס, יריבו של אנטוניוס, שאליו העביר הורדוס את תמיכתו הפוליטית בדיוק בזמן – מיד לאחר שהביס את יריביו ועלה על כס האימפריה הרומית. פסל של אוקטביוס שהתגלה במקדש בשומרון ומציג את השליט הרומי לאחר שהסב שמו לאוגוסטוס קיסר עתיד למלא בנוכחותו את קצה החדר. משני צדדיו יוצבו פסלים של אשתו הגבירה ליביה ושל מרקוס אגריפה, יד ימינו של הקיסר ומפקד רומי מפורסם. בשני קצות האולם יוצבו אם כן זה מול זה שני הצדדים העוינים במשחק השחמט הגאופוליטי ששיחק הורדוס. חסר רק דיוקנו של המלך היהודי עצמו, שלא התגלה ושאולי מעולם לא נוצר – אם בשל סלידה אסתטית של הורדוס מדיוקנו המכוער, כפי שמציעה האגדה, ואם בשל רצונו להעלות מס שפתיים למנהג היהודי האוסר עשיית פסל וכל תמונה. אולם גם בלי להכיר את קלסתר פניו של הורדוס אנחנו כבר מתקרבים אל לב לבה של התערוכה, אל בבת עינו של המלך – אתר ההרודיון.
פסגת ממצאיו
בחדר הבא מוצג דגם של אתרי החפירות בהרודיון ומוקרן סרט המסביר איך נבנו הארמונות השונים וכיצד התגלו על ידי הארכיאולוגים. לאחר שמצא את קברו של הורדוס הבין אהוד נצר שמסביב לקבר קבורים באמצעות עפר מילוי מבנים נוספים. לדעתה של סילביה רוזנברג, שתיעדה משך שלושים שנה את ממצאיו של נצר, עם השלמת הבנייה של הקבר ביקש הורדוס למחוק כל מבנה שיתחרה עמו, כדי שהמבנה האדיר יעמוד בודד בשטח ויבלוט לעיני הצופים לעבר ההרודיון מירושלים. לשם כך ויתר המלך על פנינים אדריכליות שהשלים רק שנים מועטות קודם לכן. בין השאר גילה נצר באזור הקבר תאטרון. בשורותיו העליונות נחשף תא מלכותי שנבנה כנראה לקראת ביקורו של מרקוס אגריפה בין השנים 15-10 לפסה”נ. הורדוס כיסה את התאטרון בשכבת עפר עבה, ובזכותה נשתמרו על קירותיו חלק מעיטוריו היפים, בעוד אחרים נשברו והתפזרו. את השברים שנמצאו בעפר העבירו לריפוי ולשחזור במעבדות השימור של המוזאון, ועיטורים אלה מוצגים בתערוכה.
-שחזור המאוזוליאום של הורדוס בהרודיון
מעלה משופע מוביל אל שחזור של התאטרון. במקום זה, שנועד לעיניהם של אורחי המלך המכובדים בלבד, הרשה לעצמו הורדוס להשתולל בסגנון אמנותי פגני. בין הצבעים העזים של תמשיחי הקירות לבין כיורי הטיח המורכבים שציפו את התקרה שיבץ שורה של תמשיחים זעירים עמוסי פרטים ומושלמים בביצועם, שכל אחד מהם צויר בתוך מעין חלון. תמשיחים אלה מציגים נוף שונה לחלוטין מהסביבה המדברית הריקה שבה הם מצויים. נוף סלעי ובו יעלים, עצים, ספינות ואפילו תנין. בכל חלון כזה מצוירים תריסים פתוחים, חוט תלייה ואפילו מסמר. יש הסבורים שאחד החלונות מייצג את קרב אקטיום שבו הביס מרקוס אגריפה את אנטוניוס, ואילו חלון אחר, בעל נוף מצרי, מעיד על רצונו של הורדוס להזכיר לידידו רם המעלה באיזה צד בחר. מי שהרשה לעצמו להשקיע ממון רב בציור קיר כדי לשרת צרכים פוליטיים במהלך ביקור אחד, יכול היה כנראה גם להעלים את המסר – יחד עם כל הבניין – כשצרכים אחרים עמדו על הפרק.
נצר אמנם זכה לראות רק חלון אחד שהשתמר על הקיר, שכן הציורים האחרים נשברו והתפזרו בין הריסות התאטרון, אולם הוא נוכח לדעת כי לאוצרות שהתגלו בחפירה שניהל אין אח ורע בכל המזרח הקדום, וכי המקבילות היחידות, אם ישנן, מקורן בארמונות האצולה ברומא ובפומפיי. הוא הצליח לרתום את משאבי השחזור של מוזאון ישראל לעניין, וכבר בשטח שקד דוד ביגלאייזן על שיבוץ מקבצי שברים תואמים שנמצאו בקרבת מקום זה לזה. כך יצר חלקי פאזל גדולים יחסית שאליהם ניתן היה להוסיף חלקים נוספים במעבדה בשלב מאוחר יותר. כיום, שלוש שנים מאוחר יותר, ביגלאייזן משלים את המלאכה. על שולחן במעבדת השחזור של המוזאון מונח תמשיח החלון, עבודת אמנות קטנה אך מדהימה. ביגלאייזן מיין את כל החלקים שהובאו מההרודיון ואוחסנו במחסני המוזאון. מדובר בכאלף קרטונים המכילים כל אחד כחמישים שברי פרסקו. לצד תמשיח החלון מונח על השולחן תרשים ובו נראים חלקי התמשיח שנותרו על הקירות בהרודיון. רגלי הבהמה שמופיעים בתרשים משמשים לו עוגן שיאפשר לו למקם לפחות פיסה אחת של התמונה – גוף הפר – במקום הנכון. התהליך מזכיר את ההתבוננות בתמונה המצויה על גבי קופסה של פאזל בעל אלפי חלקים, רק שבמקרה זה מופיעה בתמונה רק פינה אחת מתוך התמונה כולה. על סמך הפינה הזו ממשיכים להתאים שברים נוספים עד להשלמת התמונה, שתועבר בסיום העבודה לקיר התאטרון המשוחזר בתערוכה, שלוש קומות מעלינו.
-נס השחזור
לא הרחק ממעבדת השחזור של דוד ביגלאייזן עובד אלון קדם על תבליטים דמויי עמודים שהיו על קירות התאטרון, ואנדריי ואינר רוכן מעל פרטי גבס מורכבים ויוצר עלי דפנה וקיסוס. מאחור שוקדת חני גרין על תקרת הטיח המכויר של אולם המלוכה מיריחו. שברים מתקרה זו שכבו במחסנים מאז החפירות שנערכו שם בשנות השבעים, ועכשיו נעזרת חני ברישומיה של ד”ר סילביה רוזנברג, שחקרה את העיטורים בארמונותיו של הורדוס ביריחו ובקיפרוס, ובצילומים של טיח מכויר מאותה תקופה שנחשפו בפומפיי, כדי ליצור מסגרת שבה תשבץ את חלקי הטיח המקוריים. התוצאה תהיה בעצם יצירה חדשה, ניחוש הבנוי על סמך תבונה, עבודת מחקר, ואמנות ההתאמה בין השברים ששרדו. חני נותנת לחומר להוביל אותה, ובונה את משבצות התקרה בהתאם לצורתן של החתיכות ולצבעיהן, ועל פי קווים ששרטטו האמנים המקוריים בין הצורות הגאומטריות שיצרו.
בחצר הקטנה הנושקת למעבדה מניחים אבנים מונומנטליות מסותתות שורה על גבי שורה תחת השגחתו של ויקטור עוזיאל, בניסיון לשחזר את המבנה המקורי שממנו התפזרו. על כל אבן מודבקת תווית ממוספרת, כדי שאפשר יהיה לפרק את המבנה, להעביר את האבנים במעלית לקומת התצוגה, ושם לבנותו מחדש. מעל למבנה העגול שהסתיים בכרכוב אבן מעוטר התנוסס גג משופע לגובה של 25 מטרים. גם לאחר הגבהת התקרה בשיפוץ האחרון אין במוזאון ישראל חלל שיכול להכיל מבנה כה גבוה, ולכן בתערוכה לא ייבנו הקירות בגובהם המקורי, ואת הכרכוב יניחו על פיגומים במקום על הקירות. הגג – או לפחות חלק משיפועו החלק להפליא – יוצג בנפרד, יחד עם אחד מעיטורי האבן שקישטו את קצותיו ואת ראשו. המשקל הכולל של אבני השחזור הוא 13 טון, ולכן אמיר עסוק כעת בחיזוק רצפת המוזאון עד לסלע האם, עמוק מתחת ליסודות הבניין.
מה טיבו של מבנה האבן המונומנטלי הזה, ומדוע משקיעים הון עתק ומאמצים מרובים כל כך בניסיון לשחזרו? מדובר בגולת הכותרת של התצוגה, האוצר הארכיאולוגי שחיפש אהוד נצר במשך שנים רבות – קברו של המלך הורדוס.
סוף סוף הגעתי לאולם התצוגה האחרון. שוב מתגלות לעיניי אבני הקבר הלבנות, המעוגלות, בדיוק כפי שתיאר דוד מבורך, מציצות אליי מבעד לשורה של עמודי גיר לבנים. העמודים נלקחו מהתאטרון שהשתמר בזכות העובדה שהורדוס כיסה אותו בעפר כדי להבליט את קברו. בעיני רוחי אני עוקבת אחרי תהלוכת הלוויה המגיעה לסוף דרכה, רואה כיצד מניחים את המת בתוך הסרקופג הפעור לקבל את גופו של המלך בחדר האבן הקטן והעגול. בקרוב יעבירו לתצוגה את שלושת הסרקופגים שמצא אהוד נצר סמוך לקבר בהרודיון. שניים מהם יוצבו בשולי האולם, ואילו השלישי, המפואר ביותר, זה שסותת מאבן אדומה שבירה ונופץ למאות רסיסים, זה שלפחות לדעת אהוד נצר היה לא אחר מאשר הסרקופג של הורדוס, יוכנס לתוך הקבר העגול. עמודי האבן שהיו במתחם הקבר משוחזרים כולם מגבס, למעט העמוד האחרון ששרד. עמוד זה יוצב מחוץ לתצוגה, בפרוזדור המוזאון ההומה, וילווה את המבקר בדרכו החוצה, חזרה אל המציאות העכשווית.
אני משאירה מאחוריי את הסרטונים שבהם דנים המומחים בחשיבותו של הורדוס, בעוצמת מפעליו, ביתרונות שלטונו ובחסרונותיו. השקפותיהם של המלומדים באשר להורדוס אינן מעסיקות אותי עכשיו, כי במובן מסוים האבנים אכן דיברו בתערוכה זו, לא לטוב ולא לרע, ומבלי לקבוע מי צדיק ומי רשע. אמנם מעשיו הנבזיים לא היו שונים במאומה מהנהגותיהם של עמיתיו אצילי רומא שהרגו ללא רחם בני משפחה ומכרים כדי לקדם את עצמם ואת הונם, אולם מבחינת השלווה, השפע והגדולה שהעניק לממלכתו לא היה כמוהו מימי שלמה המלך, שגם הוא כזכור זכה לגינויים חריפים על כך שפתח את ממלכת ישראל בפני השפעות זרות. ביציאתי מן התערוכה אני לוקחת אתי את ממדי חזונו של הורדוס, חזון גדול שלא מתחשב בקטנות. חזון ייחודי, שגם אם נתיניו לא הסכימו עם העקרונות שעליו נבנה, הוא העניק לכל אחד מהם את התחושה שלארץ יהודה תפקיד מרכזי וחשוב בזירה העולמית של העת העתיקה.
מוזאון ישראלמנורת שמן מפוארת מרובת פתילות, המאה הראשונה לפסה”נ
ועכשיו לאן?
מה מתכננים לעשות במוזאון כשיבוא יום ויצטרכו לפרק את התערוכה העצומה הזו שעל עלותה מסרב ג’יימס סניידר, מנהל המוזאון, בכל תוקף לדבר? לאן יעבירו את כל היופי והפאר הזה שאותו מגדיר סניידר “תרומה חשובה מאין כמוה להבנת הורדוס, מלכותו ותפקידו בתולדות האזור”. חברי הצוות של אגף הארכיאולוגיה במוזאון, שטרחו ועמלו על השחזורים, נחושים בדעתם כי כל מה שיצא מאתר ההרודיון יש להחזיר לשם. פרויקט כזה ידרוש סכומי עתק הזהים לאלה שנדרשו כדי להביא את אבני קברו של הורדוס לירושלים. בנוסף, יהיה צורך להקים במקום מרכז מבקרים הכולל גידור ואבטחה של האתר. תקוותם היא שהממשלה תשקיע את ההון הנדרש ולא תסתפק בדגם הקטן והעלוב המוצב כעת בכניסה לאתר ההרודיון ומבזה את חזונו הגרנדיוזי של הורדוס. קשה להאמין שדעתם היא שתכריע, אבל בינתיים מסתמן אולי משהו בכיוון.
בהצהרה הממשלתית האחרונה שהתייחסה לאתרי המורשת היהודית שהממשלה מבקשת לקדם דובר בין השאר על שחזור מבנה הקבר של הורדוס. עדיין לא ברור האם הכוונה היא לשחזור המשלב את החלקי המקור, כפי שנעשה במוזאון, או לשחזור מן היסוד שהוא מלאכה פשוטה הרבה יותר. ההצעה הנוכחית – לבנות מודל מונומנטלי שיהווה העתק מדויק של מבנה הקבר ויתנשא לגובה 25 מטרים – יכולה להתפרש על פי כל אחת מהאפשרויות. אם אכן יחליטו לשמוע בעצת צוות המוזיאון זה יהיה המיזם התיירותי הארכיאולוגי המושקע ביותר ביהודה ושומרון, והדבר עשוי לשדר קבל עם ועדה שבכוונתה של מדינת ישראל להשאיר בידיה את ההרודיון. מדובר אמנם בהשקעה עצומה, אך לאור חשיבות דמותו של הורדוס להיסטוריה היהודית היא גם מוצדקת.
דגם בית שני במוזאון ישראלשחזור ארמון הורדוס ושלושת המגדלים הסמוכים בירושלים של ימי הורדוס
אולם קיימת גם אפשרות נוספת. המוזאון החדש של רשות העתיקות, ההולך ונבנה לא הרחק ממוזאון ישראל, מיועד בדיוק למטרה זו: להציג את האוצרות הארכיאולוגיים שלא נמצא להם המקום באולמות התצוגה הקיימים של מוזאונים שונים ברחבי הארץ. ייתכן שמתכנני התצוגות במוזיאון החדש כבר לוטשים עיניים לשחזורים המושקעים מהרודיון, ויש להניח כי העברת המוצגים לשם תהיה פשוטה וזולה הרבה יותר. כרגע יש עוד למעלה מחצי שנה – עד סוף תשרי תשע”ד – כדי להכריע בשאלה זו. בינתיים אפשר ליהנות ממורשתו האדירה של הורדוס, ולקוות כי אנשי המוזאון יצליחו להשפיע על המעורבים בדבר להגיע להכרעה הנכונה.