• התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • -3000000
  • -2900000
  • -2800000
  • -2700000
  • -2600000
  • -2500000
  • -2400000
  • -2300000
  • -2200000
  • -2100000
  • -2000000
פרהיסטוריה
  • -1900000
  • -1800000
  • -1700000
  • -1600000
  • -1500000
  • -1400000
  • -1300000
  • -1200000
  • -1100000
  • -1000000
  • -900000
פרהיסטוריה
  • -800000
  • -700000
  • -600000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -500000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -400000
  • -300000
  • -200000
  • -100000
    • 60000 לפנה"ס :

      יוצאים מהמערות
    • 7000 לפנה"ס :

      מַסֵּכָה תַעֲשֶׂה לָּךְ המפץ הגדול של הפרהיסטוריה
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 100000
  • 200000
פרהיסטוריה
  • -5000
  • -4980
  • -4960
  • -4940
  • -4920
  • -4900
  • -4880
  • -4860
  • -4840
  • -4820
  • -4800
העת העתיקה
  • -4780
  • -4760
  • -4740
  • -4720
  • -4700
  • -4680
  • -4660
  • -4640
  • -4620
  • -4600
  • -4580
העת העתיקה
  • -4560
  • -4540
  • -4520
  • -4500
  • -4480
  • -4460
  • -4440
  • -4420
  • -4400
  • -4380
  • -4360
העת העתיקה
  • -4340
  • -4320
  • -4300
  • -4280
  • -4260
  • -4240
  • -4220
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4200
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4180
  • -4160
  • -4140
העת העתיקה
  • -4120
  • -4100
  • -4080
  • -4060
  • -4040
  • -4020
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -4000
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -3980
  • -3960
  • -3940
  • -3920
העת העתיקה
  • -3900
  • -3880
  • -3860
  • -3840
  • -3820
  • -3800
  • -3780
  • -3760
  • -3740
  • -3720
  • -3700
העת העתיקה
  • -3680
  • -3660
  • -3640
  • -3620
  • -3600
  • -3580
  • -3560
  • -3540
  • -3520
  • -3500
  • -3480
העת העתיקה
  • -3460
  • -3440
  • -3420
  • -3400
  • -3380
  • -3360
  • -3340
  • -3320
  • -3300
  • -3280
  • -3260
העת העתיקה
  • -3240
  • -3220
  • -3200
  • -3180
  • -3160
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
  • -3140
  • -3120
  • -3100
  • -3080
  • -3060
  • -3040
העת העתיקה
  • -3020
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -3000
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -2980
  • -2960
  • -2940
  • -2920
  • -2900
  • -2880
  • -2860
  • -2840
  • -2820
העת העתיקה
  • -2800
  • -2780
  • -2760
  • -2740
  • -2720
  • -2700
  • -2680
  • -2660
  • -2640
  • -2620
  • -2600
העת העתיקה
  • -2580
  • -2560
  • -2540
  • -2520
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2500
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2480
  • -2460
  • -2440
  • -2420
  • -2400
  • -2380
העת העתיקה
  • -2360
  • -2340
  • -2320
  • -2300
  • -2280
  • -2260
  • -2240
  • -2220
  • -2200
  • -2180
  • -2160
העת העתיקה
  • -2140
  • -2120
  • -2100
  • -2080
  • -2060
  • -2040
  • -2020
  • -2000
  • -1980
  • -1960
  • -1940
העת העתיקה
  • -1920
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1900
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1880
  • -1860
  • -1840
  • -1820
  • -1800
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1780
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1760
  • -1740
  • -1720
העת העתיקה
  • -1700
  • -1680
  • -1660
  • -1640
  • -1620
  • -1600
  • -1580
  • -1560
  • -1540
  • -1520
  • -1500
העת העתיקה
  • -1480
  • -1460
  • -1440
  • -1420
  • -1400
  • -1380
  • -1360
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
  • -1340
  • -1320
  • -1300
  • -1280
העת העתיקה
  • -1260
  • -1240
  • -1220
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1200
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1180
  • -1160
  • -1140
  • -1120
  • -1100
  • -1080
  • -1060
העת העתיקה
  • -1040
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1020
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1000
  • -980
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -960
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -940
  • -920
  • -900
  • -880
  • -860
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
  • -840
העת העתיקה
  • -820
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -800
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -780
  • -760
  • -740
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
  • -720
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
  • -700
  • -680
  • -660
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
  • -640
  • -620
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
העת העתיקה
  • -600
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
  • -580
  • -560
  • -540
  • -520
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
  • -500
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -480
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -460
  • -440
  • -420
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
  • -400
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
העת העתיקה
  • -380
  • -360
  • -340
  • -320
  • -300
  • -280
  • -260
  • -240
  • -220
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -200
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -180
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
העת העתיקה
  • -160
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
  • -140
  • -120
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -100
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -80
  • -60
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
  • -40
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
  • -20
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 20
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
  • 40
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
    • 44 לספירה :

      אפיריון המלך בנחל שילה
    • 50 לספירה :

      בית מלאכה לייצור כלי אבן התגלה בגליל
    • 56 לספירה :

      מיהו יהודי בעת העתיקה?
העת העתיקה
  • 60
    • 62 לספירה :

      לבקר בהיכלו
    • 66 לספירה :

      אל תקרא לי יוסף לא מעור אחד
    • 67 לספירה :

      רומאים על הגג
    • 69 לספירה :

      איך מיהודה יצא קיסר
    • 70 לספירה :

      עדויות חדשות על הקרב האחרון של ירושלים הקדומה מטביעים חותם – מטבעות המרד הגדול בירושלים בין חורבן לבניין יופייה הדומם של עיר הקודש
  • 80
  • 100
    • 101 לספירה :

      הון, שלטון, מטמון
  • 120
    • 130 לספירה :

      עם הגב לקיר
    • 132 לספירה :

      בר-כוכבא בירושלים
  • 140
  • 160
  • 180
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
  • 200
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
    • 212 לספירה :

      אירוע היום
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 220
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 240
    • 250 לספירה :

      כתובות עתיקות מוכיחות: קהילה יהודית התקיימה בפקיעין לפחות 1,800 שנה טריו לבוש טוגות
  • 260
העת העתיקה
  • 280
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
  • 300
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 320
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 340
    • 350 לספירה :

      גת מרשימה מהתקופה הביזנטית התגלתה בנגב זה השער
  • 360
  • 380
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 480
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
העת העתיקה
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 410
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 430
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 450
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 470
  • 480
  • 490
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
  • 500
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
ימי הביניים
  • 510
  • 520
  • 530
    • 539 לספירה :

      גאורגים באשדוד
  • 540
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 550
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 560
  • 570
  • 580
  • 590
  • 600
  • 610
ימי הביניים
  • 620
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 630
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 640
  • 650
  • 660
  • 670
  • 680
  • 690
  • 700
  • 710
  • 720
ימי הביניים
  • 730
  • 740
  • 750
  • 760
  • 770
  • 780
  • 790
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
  • 800
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
    • 801 לספירה :

      אוצר הכדר
  • 810
  • 820
  • 830
ימי הביניים
  • 840
  • 850
  • 860
  • 870
  • 880
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 890
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 900
  • 910
  • 920
    • 928 לספירה :

      מדף חדש בארון הספרים היהודי
  • 930
  • 940
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
ימי הביניים
  • 950
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
  • 960
  • 970
  • 980
  • 990
  • 1000
  • 1010
  • 1020
  • 1030
  • 1040
  • 1050
ימי הביניים
  • 1060
  • 1070
  • 1080
  • 1090
    • 1096 לספירה :

      עקדת אשכנז
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1100
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1110
  • 1120
  • 1130
  • 1140
  • 1150
  • 1160
ימי הביניים
  • 1170
  • 1180
    • 1187 לספירה :

      מפלה בין הקרניים
  • 1190
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1200
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1210
  • 1220
  • 1230
  • 1240
  • 1250
  • 1260
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
  • 1270
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
ימי הביניים
  • 1280
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
    • 1286 לספירה :

      הזוהר: סוד חדש ועתיק זקן ועלמה, אידרא ותיקון
  • 1290
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1300
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1310
    • 1315 לספירה :

      לנדוד ולחקור
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1320
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1330
  • 1340
    • 1349 לספירה :

      קדֵשה מבנות ישראל
  • 1350
    • 1354 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1360
  • 1370
  • 1380
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
ימי הביניים
  • 1390
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
    • 1391 לספירה :

      תורת הדור שאחרי התור
  • 1400
  • 1410
  • 1420
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1430
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1440
  • 1450
  • 1460
  • 1470
    • 1475 לספירה :

      אלמנה שכולה ומדפיסה
  • 1480
    • 1488 לספירה :

      חדר העבודה של ההיסטוריון
  • 1490
    • 1492 לספירה :

      מעבר לסוף מערב
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
ימי הביניים
  • 1500
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
    • 1501 לספירה :

      המשיח מפורטוגל משיח על המוקד
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1510
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1520
  • 1530
  • 1540
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1550
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1560
  • 1570
  • 1580
  • 1590
    • 1597 לספירה :

      המתוק שמשגע את העולם
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
  • 1600
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
העת החדשה
  • 1610
  • 1620
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1630
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1640
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1650
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1660
    • 1665 לספירה :

      משיח אז ועכשיו?
    • 1667 לספירה :

      האם ‘הכלה היהודייה’ הייתה באמת יהודייה? שיגעון של גאולה
  • 1670
    • 1675 לספירה :

      הפוך על הפוך
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1680
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1690
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
  • 1700
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
    • 1703 לספירה :

      השוטר, הדיפלומט והליצן
  • 1710
    • 1719 לספירה :

      הטוב בזמנים, הרע בזמנים
העת החדשה
  • 1720
  • 1730
    • 1737 לספירה :

      חבורת סוד בהחלט
  • 1740
  • 1750
    • 1756 לספירה :

      בעקבות הפייטנית הנעלמת
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1760
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1770
  • 1780
  • 1790
    • 1795 לספירה :

      להקדים תרופה
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
  • 1800
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
    • 1804 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין – הפודקאסט
    • 1807 לספירה :

      הסנהדרין של נפוליאון
    • 1808 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין
  • 1810
  • 1820
    • 1827 לספירה :

      הגדת המשורר
העת החדשה
  • 1830
    • 1832 לספירה :

      בפנים שחורות – מופעי המינסטרל
  • 1840
    • 1842 לספירה :

      שרלוט רוטשילד – הציירת היהודייה הראשונה
    • 1844 לספירה :

      להאמין ולהחלים
    • 1845 לספירה :

      מומר להכעיס
    • 1846 לספירה :

      שליחות דיפלומטית בשם פעמי משיח
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
  • 1850
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
    • 1852 לספירה :

      נישואין מחוץ לנישואין
    • 1856 לספירה :

      לעלות בהר
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
  • 1860
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
    • 1868 לספירה :

      הקרע הסופי
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
  • 1870
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
    • 1875 לספירה :

      מאוריצי גוטליב – יותר יהודי או יותר פולני?
    • 1877 לספירה :

      יורדים מהספינה
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
העת החדשה
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
  • 1940
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
    • 1941 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: רחומה עד מותי עוד חוזר הניגון: שמחה כפעולת תגמול
    • 1942 לספירה :

      ליל תחפושת וקרב: יהודי אלג’יריה ב’מבצע לפיד’ עכשיו זה השואה?
    • 1943 לספירה :

      הרב והזהב מנהיגות רוחנית בתקופת השואה הבכור הפוחז אחרית לאיש שלום מותר האדם מן הבהמה אין פוטומנטז’ של אהבה האף הארוך של הקולנוע הצרפתי
    • 1944 לספירה :

      ההצלה הגדולה קץ להשתקה
    • 1945 לספירה :

      סיוע בלי גינוני נימוסין ציונות מבוימת היטב עוצמה תת קרקעית
    • 1946 לספירה :

      להפוך את המדים
    • 1947 לספירה :

      כ”ט בנובמבר עוד חוזר הניגון: נערה ונער אל מול האומה
    • 1948 לספירה :

      הקרב על הגבעה סיפור מהסרטים ריחו של החופש סיפור מהסרטים בחצרים מר ביטחון אילו רק איש תחת כרמו נו מור פייב או’קלוק טי עוד חוזר הניגון: חצי הכוס המלאה
    • 1949 לספירה :

      כור המצרף של צה”ל פורס מפה ומקדש
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
  • 1950
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
    • 1954 לספירה :

      אכזר מכל המלך?!
    • 1955 לספירה :

      חלוצים ללא הילה עוד חוזר הניגון: פתוחה לקיבוץ גלויות? עוד חוזר הניגון: הטיול שהפך למשימה לאומית
    • 1956 לספירה :

      המרד ההונגרי טבילת נפטון
    • 1959 לספירה :

      ד”ר יגאל בן נון מתראיין על מאמרו על הספינה “אגוז” (סגולה 107) בערוץ 20
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
  • 1960
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
    • 1961 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: מי נושא את הלפיד?
    • 1966 לספירה :

      החרם שנגוז עוד חוזר הניגון: נשאר ושר
    • 1967 לספירה :

      מג״ד בשער האריות סודות משולחן הממשלה חוזרים לחומות
    • 1968 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: חלום על אביב קצר
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
  • 1970
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
    • 1973 לספירה :

      אמונה בוערת
    • 1976 לספירה :

      גיבור אווירי
  • 1980
    • 1982 לספירה :

      מצידון תצא תורה
    • 1983 לספירה :

      רגע של מישהו שנמאס לו
    • 1984 לספירה :

      גבורה יהודית מאפריקה נפתחים למסורת שונה
    • 1986 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: שירים נמלטים מקו האש
העידן המודרני
    בית / העידן המודרני / רצח בשערי צדק

רצח בשערי צדק

יציאה ספרותית מהארון
התפנית האחרונה
היד השחורה
אחרי מות - קדוש
מאת: מנחם קרן־קרַץ

הוא היה משורר. הוא היה הומוסקסואל. הוא לא קיים מצוות, גילה את הציונות ועלה לארץ. הוא הפך לפעיל חרדי ששאף לחיים יהודיים תחת שלטון ערבי. הסתירות המרובות בחייו הפכו את יעקב ישראל דה האן לדמות ייחודית, ואחת מהן אף הביאה עליו את מותו // מנחם קרן-קרץ

יציאה ספרותית מהארון

לילה. שלוש יריות אקדח גדעו את חייו של אחד המדינאים היהודים המשפיעים ומעוררי המחלוקת, שבניגוד לדעתו של רוב הציבור היהודי חתר להשגת הסדר שלום פייסני עם הערבים.

ב-1924, מעט יותר משבעים שנה לפני רצח רבין, נרצח בירושלים המשורר, הסופר, העיתונאי, המשפטן והמדינאי ד”ר יעקב ישראל דה האן, דמות ייחודית שחידת עולמה הפנימי ומניעיה טרם נפתרה.

דה האן בצעירותו עם אחותו הסופרת קארי ון ברוגן שנולדה כקרולינה לאה דה האן-

דה האן בצעירותו עם אחותו הסופרת קארי ון ברוגן שנולדה כקרולינה לאה דה האן

דה האן נולד בסוף 1881 למשפחה יהודית דתית שהתגוררה בכפר ההולנדי הקטן סְמילדֶה. בגיל צעיר עזב את משפחתו ואת המסורת הדתית והחל לפתח קריירה עצמאית, תחילה כמורה וכעורך דין, ובהמשך גם כעיתונאי. מגוריו באמסטרדם וחיי התרבות העשירים שאפיינו את הולנד במפנה המאה העשרים חשפו בפניו את אוצרות התרבות המערבית. שם גילה גם את נטייתו ההומוסקסואלית, וזו באה לידי ביטוי ביצירתו, ובמיוחד ברומן ‘צינורות’ המספר על אהבתם של שני סטודנטים, ספר שהקדיש לידידו הפסיכיאטר ארנולד אלטרינו. פרסום הספר גרר שערורייה שהובילה לפיטוריו מבית הספר שבו לימד ומהעיתון שבו כתב. כדי להגן על שמו הטוב בחברה הבורגנית והשמרנית שבה חי נישא דה האן ב-1907 ליוהנה ואן מרספין, רופאה נוצרייה שהייתה מבוגרת ממנו בתשע שנים. בהתחשב בהעדפותיו המיניות לא ברור מה היה אופי החיים הזוגיים בין השניים במהלך 12 השנים שבהן היו נשואים.

במסגרת עבודתו העיתונאית סיקר דה האן את הנעשה באימפריה הרוסית שהייתה אז המדינה הגדולה בתבל. במסעו לרוסיה ב-1912 גילה דה האן את עוצמת האכזריות של המשטר לנתיניו בכלל, וליהודים בפרט, והדבר גרם לו להתקרב ליהדות ולציונות. שלוש שנים מאוחר יותר פרסם דה האן את ספרו ‘השיר היהודי’. הספר העלה את קרנו בעיני הקהילה היהודית באמסטרדם וזו אימצה בחום את המשורר היהודי שחזר בתשובה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה סיים דה האן את לימודיו לתואר דוקטור למשפטים והחל ללמד באוניברסיטה. בעקבות הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים – שהתחייבו להקים בה בית לאומי לעם היהודי – הוא החליט לעלות לארץ ישראל. בתחילת 1919 נפרד דה האן מעשרות מחבריו ומבני משפחתו בטקס מרגש בתחנת הרכבת שהסתיים בשירת ‘התקווה’. עד עלייתו כבר הספיק לפרסם ארבעה ספרי פרוזה, חמישה ספרי שירה ומאות כתבות ופרסומים ספרותיים בעיתונות המקומית, ואף לעורר שערוריות. אלה הפכו את דה האן לשם מוכר בחוגי האינטליגנציה ההולנדית.

המסמכים מעידים על היותו ציוני נלהב אך גם על חוש הומור בריא. קבלה על תרומת עץ לקרן הקיימת, תרומה שניתנה על ידי אדם שהפסיד בהתערבות עם דה האן-

המסמכים מעידים על היותו ציוני נלהב אך גם על חוש הומור בריא. קבלה על תרומת עץ לקרן הקיימת, תרומה שניתנה על ידי אדם שהפסיד בהתערבות עם דה האן

בנוסף לרצונו להגשים את עמדותיו הציוניות דה האן ביקש לפתוח דף חדש בארץ ישראל. רוב תושבי הארץ לא קראו הולנדית, כתביו ההומוסקסואליים לא היו מוכרים ואיש לא ידע על נישואיו לאישה נוצרייה. ירושלים הרב לאומית בימי המנדט הקסימה את דה האן. הוא כתב לעיתונו מאות רשימות על חיי היומיום בירושלים, על קסם השבת בעיר, על יהודי היישוב הישן לעדותיהם השונות, על הילדים המדברים עברית, על הפרעות ביהודי חברון וירושלים, על קבוצות החלוצים, ועל טיוליו לחברון, לבאר שבע ולאשדוד בחברת ידידו המטורזן עאדל עווידה. מעמדו כעיתונאי זר אפשר לו גם להתרועע עם נערים ערבים.

את התחבטותו הפנימית הסוערת ביטא דה-האן גם בשירים מלאי רגש:

לְמִי אֲנִי מַמְתִּין וּמְיַחֵל

כְּשֶׁהַשֵּׁנָה יוֹרֶדֶת עַל הָעִיר

כָּאן, מוּל הַכֹּתֶל: הַאֻמְנָם לְאֵ-ל?

אוּלַי לַמָּרוֹקָנִי הַצָּעִיר?

(ישראל דה-האן: עשרה מרובעים על אהבת ציון ואהבת נערים”, מהולנדית: של אירית באומן ורונן סוניס, ‘הו! – כתב עת לספרות’, אלול תשס”ו, עמ’ 221)
מכתב לקולונל קיש, 1923קדם בית מכירות

מכתב לקולונל קיש, 1923

אך הדף החדש היה מאתגר: שמו הספרותי והמקצועי של דה האן לא הלך לפניו בישראל כמו בהולנד. עם הגעתו לארץ פנה בחגיגיות למשרדי ‘ועד הצירים’ בירושלים, הציג עצמו כמחבר ‘השיר היהודי’ והעמיד את שירותיו לרשות בניין האומה, אך זכה לתגובה מזלזלת מצד היו”ר בפועל ד”ר הארי פרידנוולד ששמעו של המשורר ההולנדי לא הגיע לאוזניו:

 

את מלאכת הבנייה אנחנו יכולים לעשות לבד. אתה רק תדאג שייכנס כסף למגרה (שלמה נקדימון ושאול מייזליש, ‘דה האן – הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל’, עמ’ 53).

דה האן פנה לראשי המזרחי, התנועה הציונית דתית, והציע להם את שירותיו כעיתונאי, כאיש רוח, כדמות חינוכית וכמשפטן. הוא הצליח אמנם לקבל תפקיד בהנהגת התנועה, אולם תוך זמן קצר התאכזב וכתב לאחד מידידיו כי “המפעל [הציוני] יפה, אך האנשים מכוערים” (צ’ וי’ משי זהב, ‘הקדוש דה האן – הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל’, עמ’ 49).

התפנית האחרונה

בסוף 1920 פנה דה האן, שהיה קרוב כבר לשנתו הארבעים, לראשי ‘ועד העיר האשכנזי’ שעשה אז את צעדיו הראשונים. המנדט הבריטי אפשר לבני הדתות השונות להקים לעצמם מערכות של שלטון עצמי. בירושלים, שבה היה הריכוז היהודי הגדול ביותר, הקימו ראשי היישוב, ובראשם המנהיגים הציונים, את ‘ועד העיר הכללי’. אנשי היישוב הישן שהתנגדו לציונות, הן מטעמים דתיים והן מטעמים פוליטיים, הקימו בתגובה ארגון אופוזיציוני שנקרא ‘ועד העיר האשכנזי’. תקופה קצרה לאחר הקמתו פרשו ממנו חלק ממקימיו, בעיקר המשכילים שבהם, והוא נותר בידיהם של החרדים מתנגדי הציונות.

הרב זוננפלדהארכיון הציוני

הרב זוננפלד

הדמות הבולטת בראש ‘ועד העיר האשכנזי’ היה הרב יוסף חיים זוננפלד, יליד הונגריה, שהפך במהלך מלחמת העולם הראשונה למנהיגו הדתי והפוליטי של היישוב הישן. בהתאם למסורת בהונגריה – שבה העניק השלטון ליהודים האורתודוקסים במעמד נפרד מזה של היהודים האחרים – שאף הרב זוננפלד לשכנע את שלטונות המנדט להכיר בחרדים מתנגדי הציונות כקבוצה עצמאית שיש לה זכות לנהל את חייה בנפרד מיתר היהודים. לשם כך היה הכרח לאפיין את ועד העיר האשכנזי כארגון פוליטי וחברתי בעל אידאולוגיה והשקפת עולם שונות מאלה של ועד העיר הכללי. האישים שכיהנו עד אז בראשות הארגון היו עסקנים חרדים מקומיים שכישוריהם הפוליטיים לא התאימו לשאיפותיו הגדולות של הרב זוננפלד, ופנייתו של דה האן אליו נפלה לידיו כפרי בשל.

ד''ר משה וולאך מייסד בית החולים שערי-צדק, תמונה מ-1956עיבוד תמונה: תמר הירדני

ד”ר משה וולאך מייסד בית החולים שערי-צדק, תמונה מ-1956

השתלבותו של דה האן בחוגי היהדות החרדית הקנאית הייתה מהירה. בניגוד למצב היום, בזמנו נכללה בחוג זה גם קבוצה קטנה של יוצאי גרמניה, ולצד השקפותיהם הדתיות הקנאיות הם היו גם בעלי אמצעים ובעלי השכלה רחבה והוקירו את תרבות המערב ואת ספרותה. הבולט שבהם היה ד”ר משה (מוריץ) וולאך, מייסד בית החולים שערי צדק והרופא הראשי בו, שאימץ את דה האן, המשכיל האירופי המתבולל שחזר בתשובה, והפך לידידו הקרוב.

בית החולים שערי צדק נוסד על ידי ד"ר משה וולאך בשליחות ועד הפקידים של אמסטרדם, ונקרא אז 'בית החולים האמסטרדמי'. דה האן, שעלה מהולנד, היה מקורב לד"ר וולאך. בית החולים שערי צדק על דרך יפו, 1905 לערך-

בית החולים שערי צדק נוסד על ידי ד”ר משה וולאך בשליחות ועד הפקידים של אמסטרדם, ונקרא אז ‘בית החולים האמסטרדמי’. דה האן, שעלה מהולנד, היה מקורב לד”ר וולאך. בית החולים שערי צדק על דרך יפו, 1905 לערך

לאחר שדה האן השתלב בהנהגת ועד העיר האשכנזי הוא סייע בהובלת תהליך ההתבדלות שלו מכלל הציבור היהודי בשלושה מישורים – משפטי, תקשורתי ומדיני. במישור המשפטי השתמש דה האן בהכשרתו כעורך דין וייצג את עמדתו של ועד העיר האשכנזי בפני שלטונות המנדט. הוא טען כי דרישת ועד העיר האשכנזי להכרה באנשיו כחברי קבוצה פוליטית נפרדת מהווה ביטוי לזכותם של החרדים לחופש דת, כלומר לחופש משלטונם הכפוי של הציונים הכופרים. כדוגמה הוא הציג את העובדה שמרבית הציבור היהודי חפץ במתן זכות בחירה לנשים, ואילו החרדים אינם יכולים להסכים לכך, שהרי ייאלצו אותם להיות כפופים לגופים שנציגיהם נבחרו גם בקולותיהן של נשים, והדבר יהווה הפרה ברורה של חופש הדת.

במישור התקשורתי ניצל דה האן את כישוריו ואת קשריו כדי לפרסם – בעיקר בעיתונות הבינלאומית – כתבות שישפיעו על מקבלי ההחלטות, הן בארץ ישראל והן בבריטניה, להכיר בלגיטימיות של הדרישה החרדית להיבדלות. ככתב מדיני וכפרשן פוליטי מנוסה הבין דה האן כי טיעונים אידאולוגיים לבדם לא ישכנעו את הבריטים להעניק מעמד פוליטי נפרד לקבוצה שכללה רק אלפים בודדים, וכי עליו לספק עילה משמעותית הרבה יותר, ועל כן פעל גם במישור המדיני וניסה למצוא חיזוק לטענותיו האידאולוגיות. פעילות זו היא שהביאה עליו את מותו בטרם עת.

החרדים והבעיה הערבית

דה האן ידע כי אחת הבעיות המדיניות המרכזיות שאתה התמודדו הבריטים הייתה הבעיה הערבית. מצד אחד הם הבטיחו את ארץ ישראל ליהודים, אולם מצד שני היו מיליוני ערבים שהתנגדו לכך, והעימות בינם לבין בריטניה היה בלתי נמנע. כדי להימנע מעימות תמכו הבריטים במינוי מנהיגים ערבים שלחמו לצדם במלחמת העולם הראשונה נגד האימפריה העות’מאנית לשליטים אזוריים. על מנהיגים אלה נמנו חוסיין בן עלי מלך חג’אז (לימים סעודיה) ושני בניו – פייסל, שהיה תחילה מלך סוריה ובהמשך מלך עיראק; ועבדאללה, אמיר הממלכה ההאשמית של עבר הירדן. הציונים תמכו אמנם במהלך הבריטי, אולם חששו כי התקרבות הבריטים לערבים תגרום להם למסור לידי עבדאללה גם את השלטון בארץ ישראל, שבה היה רוב לערבים, וכך ימנעו את קיומו של ממשל יהודי עצמי ויביאו את החלום הציוני לקצו.

נראה כי הוא נהנה מיכולתו ללבוש פנים רבים. דה האן בכפייה ובעבאיה המוזהבות שקיבל כתשורה בפגישתו עם המלך עבדאללהצילום: ג' קריקוריאן

נראה כי הוא נהנה מיכולתו ללבוש פנים רבים. דה האן בכפייה ובעבאיה המוזהבות שקיבל כתשורה בפגישתו עם המלך עבדאללה

דה האן, שהבין את הדילמה הבריטית, סבר כי כדי לשכנע את הבריטים להכיר בוועד העיר האשכנזי כישות נפרדת מזו הציונית עליו לקדם גם מדיניות חוץ נפרדת. לצורך כך הוא נפגש עם מנהיגים ערבים וטען באוזניהם כי היהודים האמיתיים – כלומר החרדים – מסתייגים מהשאיפות הלאומיות של הציונים, וכי הם מוכנים לחיות בשלום גם תחת שלטון ערבי. בתחילת 1922 נפגש דה האן עם איל העיתונות אלפרד הרמסוורת’ – המוכר בתואר לורד נורת’קליף – שבאותה תקופה היה בעל השפעה בינלאומית עצומה. נורת’קליף הגיע לארץ ישראל במהלך מסע סביב העולם ונפגש עם נציגי הקהילות בארץ. המשלחת החרדית הציגה בפניו השקפת עולם מדינית שונה מזו של הנהגת הרוב הציוני, ולאחר מסעו פרסם מאמר שבו כתב כי הצהרת בלפור הייתה טעות מדינית.

בעיתונות העברית התקבלה עמדתם של החרדים בביקורת גורפת. פיצול העמדה היהודית נתן בידי מתנגדי הציונות תואנה לסגת מההבטחה שניתנה בהצהרת בלפור, אך מנקודת מבטו של ועד העיר האשכנזי זה היה הישג: הוא הצליח לבדל את מדיניות החוץ שלו מזו של ההנהגה הציונית. בחודשים הבאים המשיך דה האן לפרסם בעיתונות העולמית מאמרים המתארים את סבלם של הערבים ואת אפלייתם לרעה. באחד מהם תקף דה האן את התעלמותו של הרצל מהסוגיה של ערביי ארץ ישראל:

על הבעיה הערבית לא כתב ד”ר הרצל כלום. פתגמו היה: “העם בלי הארץ אל הארץ בלי עם”, ועד היום נותנים קלי דעת לבעיה הערבית פתרון פשטני כזה (ד’ הלוי, ‘רצח בירושלים – על פרשת רצח פרופ’ דה-האן ויחסי דתיים-חילוניים בירושלים של שנות העשרים’, עמ’ 141).

במקביל פנה דה האן בשם ועד העיר האשכנזי אל חבר הלאומים – הגוף שאישר את פעילות המנדט – וטען כי מיליון יהודים חרדים אינם חלק מהמנגנון הציוני שנבחר לייצג את כל העם היהודי.

זמן מה אחר כך הוא ארגן פגישה בין נציגי ועד העיר האשכנזי בראשות הרב זוננפלד לבין הנציב העליון היהודי הרברט סמואל. החרדים ביקשו ממנו להכיר בהם כישות פוליטית נפרדת המבוססת על הכרה בעמידתם של החרדים בירושלים ברשות עצמם תחת ועד העיר האשכנזי.

פעולות אלה עוררו זעם רב בציבור היהודי וגרמו לרבים מתלמידיו של דה האן בבית הספר הממשלתי למשפטים להחרימו. בכתבה לעיתון ההולנדי כתב דה האן:

שובתים נגדי בבית הספר למשפטים מפני שהלכתי ללורד נורת’קליף בתור חבר המשלחת בלי רשות ועד הצירים … הקיצונים מנהלים נגדי טרור: מאיימים בחרם, גזלת פרנסתי, אלימות ומאמרים בעיתונים (שם, עמ’ 115).

במקביל להחרמתו בארץ גרמו הציונים בהולנד לפיטוריו מהעיתון ההולנדי שבו עבד והוא התקשה לקיים את עצמו. למרות הקשיים לא נטש דה האן את דרכו האידאולוגית וחיפש דרכים חדשות למימוש חזון ההיפרדות של החרדים מהציונים.

היד השחורה

פעילותו הדיפלומטית של דה האן נמשכה ב-1923 במפגשים חשאיים עם מנהיגים ערבים. הוא שטח בפניהם את השקפת היהדות החרדית אשר שללה את השאיפה הציונית לעצמאות והעדיפה לחיות בהבנה תחת שלטון ערבי. עם התקדמות השיחות דאג דה האן כי יזמינו אותו לפגישה עם חוסיין מלך חג’אז ובניו עבדאללה ופייסל ברבת עמון. הפגישה נערכה בעת שחוסיין ביקר בעבר הירדן, ובאותו ביקור הוא נפגש גם עם נציגי ההסתדרות הציונית, שגם הם רצו לקשור קשרים עם מלכי האזור. המנהיגים הערבים גילו סובלנות כלפי שתי המשלחות היהודיות. במהלך הפגישה הצליח דה הצליח לתאם מפגש נוסף בין המלך חוסיין לבין משלחת של ראשי היישוב הישן בראשותו של הרב זוננפלד.

מאז נטש דה האן את הרעיון הציוני והחל בפעילותו למען ועד העיר האשכנזי הוא הפך מטרה לביקורת ולבוז מצד הציונים. זו התגברה ככל שפעילותו להעמקת הפילוג בין יהודי ארץ ישראל התעצמה, והמשורר אורי צבי גרינברג כתב על כך:

בכל דור עומדים גופים טמאים המוכנים לקלוט נפשותיהם של פגרי בוגדים רקובים (שם, עמ’ 190).

פעילותו של דה האן היוותה איום על הישגי הציונות, וההתנגדות לדרכו בקרב הציונים הלכה והסלימה. במאי 1923 קיבל דה האן מכתב איום על חייו שהיה חתום על ידי ‘היד השחורה’. הוא התייעץ אמנם עם המשטרה, אולם לא שינה את מנהגיו ולא הפסיק את פעילותו הפוליטית. 

באחת מרשימותיו תיאר באירוניה מחרידה את האיום:

כמה תמים הוא יום העשרים וחמישה בחודש כשלא נרצחת בעשרים וארבעה בו. ויש לומר: לא בזכות המכתב. כי כך היה כתוב בו: “דה האן! בזה אני מודיע לך כי אם לא תעזוב את ארצנו לפני 24 בחודש זה תיירה ככלב שוטה … היד השחורה”. ומכתב נבון ונדיב זה כתוב כמובן עברית, לשון תחייתנו הלאומית (“יעקב י’ דה-האן – לקט מרשימותיו על ירושלים בשנים 1919-1924”, ‘מחקרים על תולדות יהדות הולנד’ בעריכת יוסף מכמן, כרך ה’, עמ’ 393-394).

אקדח תלוי על הקיר

חשיבותו של דה האן בוועד העיר האשכנזי הייתה ביכולתו לקדם מהלכים פוליטיים בינלאומיים. הוא נפגש עם אישים בעלי מעמד והציב את החרדים כאופוזיציה מאיימת לציונות. בין השאר נפגש עם הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, עם איל העיתונות הלורד נורת'קליף ועם עבדאללה מלך ירדן (בתמונה)מאוסף ספריית הקונגרס

חשיבותו של דה האן בוועד העיר האשכנזי הייתה ביכולתו לקדם מהלכים פוליטיים בינלאומיים. הוא נפגש עם אישים בעלי מעמד והציב את החרדים כאופוזיציה מאיימת לציונות. בין השאר נפגש עם הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, עם איל העיתונות הלורד נורת’קליף ועם עבדאללה מלך ירדן (בתמונה)

בינואר 1924 הוזמן דה האן למפגש תיאום עם חוסיין ועם בנו עבדאללה ברבת עמון. שבועות אחדים אחר כך יצאה משלחת של אישי ציבור חרדים בראשות הרב זוננפלד לעיירה שׁוּנַה שבין יריחו לרבת עמון. הם מסרו למלך חוסיין ולבניו תזכיר בעברית ובערבית המצהיר כי החרדים אינם קשורים לכל התארגנות יהודית אחרת וכי הם מחויבים לשלום בינם לבין הערבים. הפגישה הסתיימה באווירה חיובית, וכשי על מאמציו הוענקו לדה האן כָּפייה ועבאיה מוזהבות. המפגש הציב את החרדים כשחקן שווה כוחות בזירה המדינית, והדבר שירת היטב את מדיניות ההפרד ומשול שבה נהגו הבריטים בכל הארצות שהיו בשליטתם. בזכות עמדת החרדים יכלו הבריטים למתן את ציפיותיהם של הציונים ולהצדיק את נסיגתם מקיום הצהרת בלפור.

בעקבות הפגישה פרצה סערה ציבורית שהקיפה אל כל הפלגים בציבור היהודי. היו שכעסו על נכונותם של החרדים לחיות תחת שלטון ערבי, והיו שנפגעו מכך שהחרדים לא ראו בציונים יהודים אמיתיים. גם העיתונות הערבית הצטרפה למחלוקת, ומאמריה תורגמו ופורסמו בעיתונים יהודיים. במהלך הסערה נחשפו פגישותיו של דה האן אפילו עם אישים ערבים שתקפו בגלוי את הציונות.

אברהם תהומי, לוחם בארגון ההגנה, הודה במעורבות מרכזית ברצח, והצביע על יצחק בן-צבי כמי שהורה על הריגתו של דה האן. תהומי בצעירותו-

אברהם תהומי, לוחם בארגון ההגנה, הודה במעורבות מרכזית ברצח, והצביע על יצחק בן-צבי כמי שהורה על הריגתו של דה האן. תהומי בצעירותו

דה האן היה אמור לצאת ללונדון בתחילת יולי 1924 עם משלחת מטעם העדה החרדית כדי לפעול נגד עמדותיהם הפוליטיות של הציונים. ב-30 ביוני התפלל דה האן מנחה וערבית בבית הכנסת של בית החולים שערי צדק שהיה אז ברחוב יפו בירושלים. לאחר התפילה נשאר לשוחח עם ידידו ד”ר וולאך, שהיה גם המזכיר המדיני של ועד העיר האשכנזי. בסיום השיחה יצא דה האן דרך השער הצדדי של בית החולים, שם פנה אליו אדם ושאל אותו מה השעה. כשהביט בשעונו שלף האיש אקדח, ירה בו שלוש יריות ונמלט כאשר איש אינו מבחין בו. דה האן נותר מתבוסס בדמו ורוצחו לא נתפס מעולם. באמצע שנות השמונים הודה אברהם תהומי, איש ההגנה ו’ארגון ב’ ‘ (שממנו הוקם האצ”ל), כי ארגונו היה אחראי לרצח וכי הדבר בוצע בהנחייתו של יצחק בן-צבי, אז יושב ראש הוועד הלאומי ולימים נשיאה השני של המדינה.

דבר הרצח התפשט במהירות, וראשי ועד העיר האשכנזי פעלו מיד כדי לארגן את מסע הלוויה שלווה בקריאות בוז ובגילויי שמחה מצד חלק מהצופים שעמדו בצדי הדרך. אף שהעיתונות הציונית גינתה את המעשה היה ברור כי אין היא מצטערת על מותו של מי שעיתון ‘הארץ’ כתב עליו:

הכניס לחיינו הציבוריים את יסוד ההרס והשטנה והשנאה שאינה יודעת גבול, את המלחמה הקיצונית שאינה בודקת באמצעים ואין עמה אחריות, ומתוך עקשנות נלחם מיום יום ברוב היישוב העברי בארץ ישראל (‘הקדוש דה האן’, עמ’ 242).

היישוב הציוני הסתייג מהרצח אך גם שמח בו. הלווייתו של דה האן בירושליםקדם בית מכירות

היישוב הציוני הסתייג מהרצח אך גם שמח בו. הלווייתו של דה האן בירושלים

אחרי מות – קדוש

המהומה התקשורתית שהתחוללה בעקבות הרצח הביאה לחשיפת חייו האישיים של דה האן, והנהגת הציבור החרדי נבוכה בשל גל השמועות כי הגבר בן הארבעים שחי בגפו לא היה נזיר אלא חלק את יצועו עם צעירים ערבים. בעיתון ‘דאר היום’ פורסמו אחדים משיריו ‘המרובעים’ בתרגום לעברית. אחד משירים אלה היה בוטה במיוחד:

כי הנה שבע תאווה, שבע חיים

אשאף תמיד לשובע חדש

נרדף על ידי התאווה והשיגעון

אני מקלל את א-לוהים בירושלים

(“הקדוש”, ‘דאר היום’, א’ באב תרפ”ד, 1.8.1924, עמ’ 4). 

האנדרטה לזכרו של דה האן ליד מוזאון רמברנדט באמסטרדם מתארת אותו כמי שנשא את מעמסת העבר. על האנדרטה חקוק אחד משיריו 'המרובעים': "מי שבאמסטרדם הגה 'ירושלים' וירושלימה הגיע, שפתיו ממללות אמסטרדם אמסטרדם"צילום: ויסוצקי

האנדרטה לזכרו של דה האן ליד מוזאון רמברנדט באמסטרדם מתארת אותו כמי שנשא את מעמסת העבר. על האנדרטה חקוק אחד משיריו ‘המרובעים’: “מי שבאמסטרדם הגה ‘ירושלים’ וירושלימה הגיע, שפתיו ממללות אמסטרדם אמסטרדם”

התגובה הציבורית לרצח הבהירה לרבנים את עומק הקרע שנפער בינם לבין יתר יהודי ארץ ישראל, והובילה לשתי תוצאות עיקריות: ועד העיר האשכנזי שוב לא מינה לתפקיד כלשהו אדם שלא בא מחוגי היישוב הישן הירושלמי; וההנהגה החרדית החליטה לחדול מהקשר העצמאי והפייסני שניהלה עם הערבים. עם זאת, רציחתו של דה האן חיזקה את דרישת החרדים להיפרדות מהציונים, והבריטים אכן העניקו להם מעמד אוטונומי חלקי.

כיום, כמאה שנה לאחר הירצחו, יש שתי קבוצות שעדיין משמרות את זכרו בקנאות. אנשי נטורי קרתא והעדה החרדית מציינים מדי שנה את יום פטירתו בכרזות ובאירועי מחאה, ואילו הארגונים ההומוסקסואליים בהולנד דואגים כי שמו ותרומתו לספרות ההומו-ארוטית לא תישכח. דומה שדי בכך כדי להבין עד כמה דמותו של דה האן הייתה חריגה בנוף היהודי של ארץ ישראל בראשית תקופת המנדט.

העידן המודרני

1924
לספירה

תגים

אברהם תהומי, אמסטרדם, דה האן, האשמים, הומוסקסואליות, חוסיין בן עלי, חיים זוננפלד, יצחק בן צבי, משה וולאך, עבדאללה, רצח פוליטי, שערי צדק
מאת: מנחם קרן־קרַץ

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

64 | Nisan 5783 | March 2023

64 | Nisan 5783 | March 2023

גליונות 151 עד 180

גליונות 151 עד 180

אמן הצער העברי

אמן הצער העברי

לעלות בהר

לעלות בהר

מדיניות הפרטיות קראו כאן

Privacy Policy Read here please

‏סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה‏

תגים

איטליה אמנות ארכאולוגיה ארכיאולוגיה ארץ ישראל בריטניה גרמניה הורדוס הר הבית חפירות חשמונאים יוסף בן מתתיהו ירושלים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה ניו יורק פורים ציונות ציור צרפת רומא רשות העתיקות
Nobel Digital
© Copyright
↑
 
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס